<h1>סמ"ג עשין סימן ע'</h1>
<h2>דף מא.</h2>
בפרק הניזקין (גיטין נ"ג א') אמר רבי יוחנן המזיק את ממון חבירו היזק שאינו ניכר הואיל ולא נשתנה הדבר ולא נפסדה צורתו הרי זה פטור מן התשלומין דין תורה אבל מדברי סופרים אמרו הואיל והפחית את דמיהן הרי זה חייב ומשלם מה שהפחית מדמיהן (רמב"ם חובל ומזיק פ"ז ה"א) אם היה מזיד כמו ששנינו שם (נ"ב ב') המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב. ודבר זה קנס הוא שקנסו [אותו] חכמים שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו ואומר פטור אני (ע"פ רמב"ם שם ה"ג) והלכה כדברי רבי יוחנן שהרי [דברי] חזקיה שחולק שם עליו עולה בתיובתא. המנסך יין חבירו לעבודה זרה לא נאסר היין שאין אדם מישראל אוסר דבר שאינו שלו (רמב"ם שם ה"ו), דכיון שאינו שלו לא שמיה תקרובת (ע"פ ר"ש כלאים פ"ז מ"ד). ואם היה לו בו שותפות או שהיה משומד שהרי הוא כגוי או שהתרו בו וקבל התראה שהרי הוא משומד הרי זה אוסר היין וחייב לשלם, והיאך יתחייב זה לשלם והרי הוא מתחייב בנפשו מפני שמשעה שהגביהו נתחייב לשלם ואינו מתחייב בנפשו עד שינסך (המשך לשון הרמב"ם שם) כדאיתא בפרק השוחט (חולין מ"א א').
